חסימת פרסומות בתוך אפליקציות עם Private DNS נעול

הדפדפן והבקרות של SafeGuard (ראו סגירת דפדפנים פנימיים) מטפלים בגלישה עצמה. אבל כדי לחתוך פרסומות ולהוסיף רשת ביטחון רחבה נגד אתרים לא בטוחים — ברמת כל המערכת, בכל אפליקציה ולא רק בדפדפן אחד — לטלפון יש שכבה שנייה שאפשר לנצל: Private DNS.

צריך DNS מסנן — והטובים שבהם חינמיים

‏DNS רגיל רק מתרגם שמות דומיין לכתובות; מעצמו הוא לא חוסם כלום. חסימת הפרסומות והתוכן מגיעה מהשרת (resolver) שבוחרים. לאנדרואיד יש הגדרת Private DNS מובנית (שמה הטכני הוא DNS over TLS — דרך מאובטחת לתרגם שמות דומיינים) — כוונו אותה אל שרת מסנן והיא תפעל בכל המכשיר. כמה שירותים טובים הם חינמיים:

• AdGuard DNS (dns.adguard-dns.com) — חוסם פרסומות ועוקבים בכל המכשיר; לגרסת "Family" יש גם חסימת תוכן למבוגרים.
• NextDNS (your-id.dns.nextdns.io) — שכבה חינמית עם רשימות חסימה מותאמות אישית לפרסומות, עוקבים וקטגוריות שלמות.
• Cloudflare for Families (family.cloudflare-dns.com) — חוסם תוכנות זדוניות, ואופציונלית גם תוכן למבוגרים.
• Quad9, ‏CleanBrowsing ו-FamilyGuard — שרתים חינמיים נוספים עם דגש אבטחתי ומשפחתי.

יהיה הספק אשר יהיה, היתרון מיידי וחל בכל המערכת:

• חוסם פרסומות בתוך אפליקציות וברשת בכך שהוא מסרב לתרגם דומיינים ידועים של פרסום ומעקב — בכל המכשיר, לא רק בדפדפן אחד.
• מסנן אתרי תוכן למבוגרים ואתרים לא בטוחים ברמת ה-DNS, כרשת ביטחון רחבה.
• בלי עיכובים ובלי עלות סוללה. בניגוד ל-VPN, ‏Private DNS לא מעביר את כל התעבורה שלכם דרך שרת חיצוני — הוא רק משנה את האופן שבו שמות הדומיינים מתורגמים לכתובות. דפים יכולים אפילו להרגיש מהירים יותר כשיש פחות פרסומות לטעון.

את ההגדרה מבצעים תחת הגדרות ← רשת ואינטרנט ← Private DNS, ושם מזינים את שם המארח (hostname) של הספק שבחרתם.

המלכוד — ואיך SafeGuard פותר אותו

הבעיה היא שכל אחד יכול להחזיר את ה-Private DNS ל"אוטומטי" תוך כמה שניות. נוח — אבל חסר ערך מבחינת אחריותיות.

כאן נכנס SafeGuard לתמונה. בהרצה כ-Device Owner הוא נועל את אפשרות ה-Private DNS כך שאי אפשר לשנות או לכבות אותה. ‏SafeGuard עצמו אינו מפעיל שירות DNS — אתם בוחרים את ספק הסינון, והוא רק דואג שההגדרה תישאר במקומה. ראו איך נעילת Device Owner עובדת.