אתם חוסמים אתר מסיח, מרגישים פרודוקטיביים, ואז לוחצים על קישור בתוך אינסטגרם או X — ונפתח דפדפן מלא בתוך האפליקציה. בלי שורת כתובת, בלי שום דבר להסיר, ורשימת החסימה שלכם כאילו לא עושה כלום. אתם בחזרה בפיד.
זו בעיית ה-WebView, והיא הסיבה המרכזית לכך שרוב כלי המיקוד נכשלים בשקט. אפליקציות מודרניות כמעט שלא שולחות אתכם יותר ל-Chrome — הן פותחות קישורים ב-WebView, דפדפן מצומצם שרץ בתוך האפליקציה המארחת.
למה אי אפשר לסנן WebView כמו דפדפן רגיל
WebView רץ בתוך התהליך של אפליקציה אחרת. מבחוץ אין דרך לשנות את התוכן שהוא מציג — אי אפשר להסיר אלמנטים, להזריק CSS, או להריץ חוסם תוכן בתוך אפליקציה של מישהו אחר. תוסף דפדפן שמסיר פרסומות או אלמנטים מסיחים פשוט לא מגיע לתוך ה-WebView.
VPN כן יכול לראות תעבורת רשת מ-WebView — שכבת ה-VPN של אנדרואיד פועלת עמוק בתוך מערכת ההפעלה ומיירטת את כל התעבורה שיוצאת מהמכשיר, בלי קשר לאיזו אפליקציה שלחה אותה. אבל היכולת הזאת בקושי עוזרת בפועל. הנה למה:
- האפליקציה המארחת מתווכת את התוכן. כשאינסטגרם או X טוענות קישור ב-WebView, הן לעיתים קרובות מעבירות אותו דרך השרתים שלהן קודם. החיבור נראה שייך ל-
instagram.comברשת — לא לאתר היעד — אז VPN או מסנן DNS רואים את הדומיין של אינסטגרם ונותנים לו לעבור. אין להם מושג שאתר חסום נטען בפנים. - בעיית אותו הדומיין. גם כשהתעבורה אכן הולכת ישירות ליעד, ה-VPN רואה רק כתובת IP ודומיין. הוא יכול לחסום דומיינים שלמים, אבל לא יכול להבחין איזה חלק של האתר נטען ב-WebView לעומת הדפדפן הראשי. חסימת כל הדומיין שוברת אותו בכל מקום.
- אין ראות לתוכן. VPN לא יכול לראות מה יש בתוך בקשות HTTPS בודדות — התוכן בפועל, התמונות והסקריפטים שנטענים. אפליקציות מודרניות משתמשות באמצעי אבטחה שנקרא certificate pinning (הוא נועל את החיבור לתעודת אבטחה ספציפית שהאפליקציה סומכת עליה), וכך אפילו VPN מקומי לא יכול לקרוא את התעבורה שלהן. ה-VPN רואה שעובר מידע — אבל לא מה יש בו.
- אותם חסרונות של VPN עדיין תקפים. בנוסף לכל המגבלות האלה, VPN מרוקן סוללה, תופס את החריץ היחיד ל-VPN בטלפון, ונמצא במרחק נגיעה אחת מכיבוי בהגדרות המהירות — מה שמבטל את המטרה למי שנאבק בהרגל אמיתי.
הפתרון: בחרו באילו אפליקציות לחסום WebView
מכיוון שאי אפשר לסנן בתוך WebView, SafeGuard לא מנסה. במקום זאת הוא מזהה את הרגע שבו נפתח דפדפן פנימי או WebView. SafeGuard מאפשר לכם לבחור באילו אפליקציות לחסום את ה-WebView — כך שאפליקציות מסוכנות כמו סושיאל מדיה סוגרות, בעוד אפליקציות בטוחות כמו Gmail יכולות להמשיך להשתמש בדפדפן המובנה שלהן. הוא לא חוסם את כל ה-WebView כי זה היה שובר אפליקציות — רק מונע אותו כמסלול בריחה. דלת המילוט סוגרת רק את היישומים שבהם זה נדרש — והדרך היחידה שנשארת אל הרשת היא הדפדפן האמיתי שלכם, SafeSurf, שבו סינון התוכן שלכם באמת חל.
כל זה פועל כ-Device Owner מעל ממשקי ה-API הרשמיים והמובנים — בלי VPN, בלי מס סוללה, ובלי לתפוס את חריץ ה-VPN.
נסו את SafeSurf ו-SafeGuard
סינון על-המכשיר, Private DNS שניתן לנעול, נעילת Device Owner וטיימר השהיה מובנה — בלי VPN, בלי מס סוללה. 20₪ לחודש למכשיר, SafeGuard כלול בחינם.